מהי הגישה האקזיסטנציאליסטית – הרחבה

talor_website_illustration-06talor_website_illustration-06

הפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית היא גישה שמקורותיה הם פילוסופיים. היא עוסקת בהבנת דרכם של אנשים בעולם ורואה באדם יצור חופשי בעל חופש בחירה ויכולת ניווט. ככזו, היא דורשת מהמטפל לזנוח את הביטחון המופרז בתיאוריה וקוראת לפתיחות אמיתית לחוויה של האחר ולראיית המציאות האישית של כל אדם, כפי שהוא חווה אותה. הגישה הנ"ל מתייחסת לחוויה של האדם הפרטי כיוון שהיא טוענת שכל אדם הוא ייחודי ומנסה לכן, לפגוש את הקול הייחודי של כל אדם. הגישה האקזיסטנציאליסטית קוראת להקשיב לקול הפנימי, האותנטי, הנמצא בתוכנו. קול הקורא לנו לשמוע את האמת שלנו והוא בא ממעמקי הנפש של כל אחד מאיתנו. הגישה מציבה את המטפל כמלווה, החוקר עם מטופליו את סערות החיים, עד אשר ידעו לצעוד בעצמם אל חופי המבטחים האותנטיים. כמו כן, ישנו דגש רב על הגשמה עצמית ומימוש עצמי.

כפי שאמי ואן דרזן מסבירה (1997), הפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית לא מחפשת לרפא או להסביר, היא רק מחפשת לחקור ולבחון, לתאר ולהבהיר, במטרה לנסות ולהבין את המצבים הקשים הפוקדים את בני האדם. גישה זו מנסה לעשות זאת בראש פתוח ומטרתה לאפשר לאנשים לעמוד באומץ לב מול מתחי החיים, בדרך שמחייה אותם מחדש, תוך כדי שהם לוקחים בחשבון את הקונטקסט ואת המגבלות של העולם בו הם חיים. ואן דרזן מוסיפה כי לגישות האקזיסטנציאליסטיות לפסיכותרפיה אין תשובות קסם. כל שהן יכולות לעשות זה לפתוח אופקים חדשים, מימדים חדשים של משמעות ולהזמין את מי שרוצה לחקור אותם, לעשות זאת בדרכם שלהם.

פתיחת אופקים חדשים מזמינה את המטופל לבחור מתוכם את אלו שהכי מתאימים לו. כשמטופל מבין כי יש בידיו את האפשרות לבחור,  הוא מרגיש שהמושכות לחייו נמצאות בידיו וכי הוא יכול לנתב את חייו באופן אקטיבי. הוא מבין כי הוא יכול לבחור כיצד להגיב לנסיבות חייו ובכך להשפיע ולשנות. לכן, ע"פ האקזיסטנציאליזם, ישנה תמיד אפשרות לשינוי. יחד עם זאת, עם הבחירה, באה גם אחריות, שעל המטופל לקחת בהקשר להשלכות הבחירה שעשה. הגישה מדגישה את החופש שיש לאדם, אך מציינת כי החופש נמצא בתוך מסגרת נתונה, קרי, קרקע הקיום. בבחירותנו יש להתחשב במגבלות, בנורמות ובחוקים, אחרת יבוא כאוס. בעולמנו יש לנו הרבה ישים, givens, שיש להתחשב בהם כשעושים צעד כלשהו.

מטרת הטיפול על פי הגישה האקזיסטנציאליסטית היא לסייע לאדם לשוב וליטול את המושכות לחייו, תוך חיפוש אחר משמעות והתחשבות במגבלות הקיום. כמו כן, התהליך התרפויטי כולל חקירה של דרכו של אדם בעולם במספר מימדים: המימד הפיזי, המימד החברתי, המימד הפסיכולוגי והמימד הרוחני. בנוסף, הגישה מעוניינת לעזור למטופל להרחיב את האופציות ולגרום לו לבחור מתוכן. בכל סיטואציה האדם צריך לבחון את כל האפשרויות הפרוסות לפניו. מטרה נוספת של גישה זו, כפי שמזכירה לנו ואן דרזן (1988), היא להבהיר, לשקף ולהבין את החיים. להתעמת עם בעיות החיים תוך חקירה של האפשרויות לצד המגבלות. הגישה לא מנסה לרפא את האדם במובן המסורתי, ולא מתייחסים למטופל כאל חולה. המטפל רק עוזר למטופל להחליט על השביל הנכון עבורו, כדי שיוכל שוב למצוא את דרכו. מציאת הכיוון הנכון עבור המטופל נעשית באמצעות הגעה לתובנות ושיקוף המטרות והגישה של המטופל לחיים, תוך התמקדות בהוויה של הקליינט ובדרכו בעולם. המטפל לא רק מספק קבלה ותמיכה, אלא גם מעודד את המטופל לחשוב על דברים שבדרך כלל לא חושבים עליהם בחיי היומיום השגרתיים. כל זאת, במטרה לעזור למטופל לפתח ולגבש דרך אישית להתמודד עם אתגרי החיים. המטפל מתפקד כחוקר- עמית שעוזר למטופל להרחיב את הפרספקטיבה שלו ולהגדיל את השליטה שלו בגורלו. בהקשר הזה, אמי ואן דרזן (1988) מדגישה את מרכזיותו של המטופל בתהליך הטיפולי ומזהירה מפני ניתוב החקירה האישית של המטופל. היא טוענת שבמצבים בהם מטופלים נמצאים בסיטואציות קשות או במקומות בחיים בהם נמאס להם, הם ממהרים לאמץ כל רעיון שנראה מושך, קוסם ואידיאלי.  המטפל צריך להיזהר ממצבים שכאלה, ולהתעקש על חקירה אותנטית של הדברים החשובים למטופל.

הפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית שונה באופן מהותי מסוגי טיפול אחרים, קודם כל כיוון שהיא לא מדגישה את התת מודע או את הדחפים כמנהלים אותנו, וכתוצאה מכך ההתייחסות לקשר בין המטפל למטופל היא שונה: בגישה הפסיכואנליטית למשל מתייחסים לקשר הטיפולי כמורכב מהעברה. בניגוד, בפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית מתייחסים לקשר כאל קשר אמיתי, ומתייחסים למה שקורה בין המטפל והמטופל תוך התמקדות בכאן ועכשיו. דגש נוסף שקיים בקשר הטיפולי הוא השאיפה לקיים דיאלוג אותנטי, בגובה העיניים . כמו כן, גישה זו, בניגוד לגישות האחרות, אינה מציבה את המטפל במקום היודע, הסמכותי, שיש לו את התשובות, אלא שמה אותו יחד עם המטופל, במקום החוקר, המתבונן. המטופל הוא זה שמוביל את הטיפול, הוא זה שנמצא במרכז ובוחר מה להביא למפגש הטיפולי. הבדל נוסף הוא כמובן התכנים והדגשים של הגישה, המתמקדים, כפי שכבר הוזכר קודם לכן,  בנושאים כמו ציר הזמן, מוות, בדידות, חופש, משמעות, בחירה, אחריות ואותנטיות.

Van Deurzen, E. (1997) Everyday Mysteries: Existential Dimensions of Psychotherapy; London: Routledge. (2nd edition 2010)

Van Deurzen, E. (1988) Existential Counselling in Practice; London: Sage